1. חלוקת ירושלים אפשרית ואף כדאית
גדעון ביגר
עשרות תכניות הוצעו בעבר באשר לעתידה של ירושלים. מכון ירושלים לחקר ישראל
בדק לפני מספר שנים ומצא כי מאז 6191 הועלו למעלה מ 05 – הצעות שונות לניהול העיר
או לחלוקתה בצורה זו או אחרת ומאז עוד נוספו רעיונות שונים. זאת, כל התכניות נשארו
על הניר ובמשך מאה השנים האחרונות ירושלים הייתה או בידי מדינה אחת )האימפריה
העות'מאנית עד 7191, בידי הבריטים מאז ועד 8491 ובידי מדינת ישראל מאז 7691( או
שהייתה מחולקת בין שתי ריבונויות ישראל וירדן בין השנים 9491 ו – 7691. מצבים אלו
לא נבעו מתכניות ורעיונות אלה ממציאות שנכפתה כתוצאה ממאבק צבאי ולא מהסכם
מסודר.
הדיונים שהתנהלו בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית בחסות ארצות הברית הופסקו
בין השאר בשל המחלוקת על חלוקת ירושלים. הרשות הפלסטינית תבעה חזרה לקווי
הגבול שהיו קיימים ערב מלחמת ששת הימים וישראל בקשה לשמור בידיה את כול
ירושלים כפי שהוגדרה בידי ממשלת ישראל לאחר מלחמת ששת הימים. התפרצות מעשי
האלימות הנוכחיים הנה פועל יוצא מאי ההסכמה. כיום, לאור המתרחש סביבנו נראה כי
פעם נוספת יוכרע גורל העיר בשדה הקרב ולא בדיונים מסודרים. כדי לקדם מצב לא רצוי
זה מוצגת תכנית נוספת, חדשה לחלוקת העיר. עקרונותיה של תכנית זו הם גיאוגרפיים
בעיקרם והם מתבססים מחד על תפרוסת האוכלוסיות בשטח ומאידך על רצונם וצורכיהם
של המעורבים בדיונים ובסכסוך. ברור כי עמדתה המוחלטת של הרשות הפלסטינית לא
תוכל להתקבל על דעתה של ישראל ומאידך, הרשות הפלסטינית ואתה העולם הערבי
2. ואף העולם הכללי לא יהיה מוכן כיום לקבל ריבונות ישראלית מלאה על כל השטחים
המוניציפאליים הנוכחיים של ירושלים.
עקרון גיאוגרפי מרכזי בתכנית הוא הצורך כי כל צד יחזיק בשטח ריבוני משלו, ללא כול
צורך להזדקק לצד האחר. ניתן כמובן, באם יש רצון בכך, ליצור מערכות של שיתוף
פעולה אך אין בכך כול חובה. עיקרון שני קובע כי השטח הירושלמי של כול רשות יהיה
מחובר ברצף לשאר שטחי הריבונות של אותה הרשות. כך השטחים שיהיו בריבונות
ישראל יהיו מחוברים ברצף טריטוריאלי ובכבישים מסודרים למדינת ישראל וכך גם חלק
הערבי של ירושלים שיהיה מחובר ברצף טריטוריאלי לשאר השטחים בריבונות הרשות
הפלסטינית. עקרון שלישי קובע כי מרבית התושבים הערבים של העיר יישארו בריבונות
פלסטינית וכך גם יושארו התושבים היהודיים בריבונות ישראלית. במפה המצורפת מוצע
קו ההפרדה המשאיר בידי ישראל את כול השטחים המיושבים ביהודים ממעלה האדומים
ומערבה כולל את השכונות נווה יעקב, פסגת זאב, גלה, רמות ומזרח תלפיות. כמו כן
יושארו בידי ישראל הרובע היהודי של ירושלים העתיקה יחד עם הכותל המערבי וכן הר
הצופים ובית הקברות בהר הזיתים. בנוסף לכביש הראשי המוליך לירושלים ממערב דרך
שער הגיא יושאר גם כביש מודיעין גבעת זאב, גבעון החדשה ונבי –סמואל בידי ישראל,
דבר שיבטיח כביש גישה שני לעיר ממערב. לישראל לא תהיה גישה ממזרח למעלה
האדומים וכול הדרך ליריחו וים המלח יושארו בידי הרשות הפלסטינית. בידי הרשות
הפלסטינית יהיו כמעט כול השכונות הערביות מאבו דיס , עזריה , א-טור וסילון במזרח,
צור בחר בדרום וכן כול קטע הדרך מוליכה צפונה מפאתי הגבעה הצרפתית ועד
לרמאללה כולל שועפת וקלנדיה. הר הבית ישאר בידי הרשות הפלסטינית כמו כול הרובע
המוסלמי והשכונות מצפון לחומה )באב א-זהרה, ודי ג'וז, המושבה האמריקאית(, ואלה
יחוברו בכביש הקיים, העולה לכיוון א טור ומשם מזרחה לעיזריה . גם החלק של שכונת
3. אבו טור המיושבת ערבים והשטחים הערביים הבנויים ממזרח לה יישארו בריבונות
פלסטינית. את הרובע הנוצרי ניתן יהיה להשאיר בריבונות ישראל או בריבונות פלסטינית
וכך גם יהיה גורלו של הרובע הארמני וזאת על פי רצון תושביו ומנהיגיו הרוחניים של
העולם הנוצרי. אין בכך חשיבות לשטחים אלה לשתי הרשויות מעבר לשאלה של זהותו
של הנהנה מתנועת התיירות ונושא זה ניתן לפתרון קל. כך למעשה ניתן יהיה ליצור קו
הפרדה רצוף בירושלים שלא יחייב כול תזוזה של אנשים מרשות לרשות וכול צד יחזיק
בריבונות ברורה על שטח מוגדר. השאיפה צריכה להיות כמובן למעבר חופשי בין
השטחים אך אפשר יהיה גם בלי זה. כל צד יחזיק במקומותיו הקדושים ויוכל לנהל את
השטחים שבריבונותו כראות עיניו.
הצעה זו אכן מחזירה את ירושלים למצב הלא נוח, אך זה שהתקיים 91 שנים לאחר הקמת
מדינת ישראל. יש לזכור כי אמנם המצב לא היה נוח אך במרבית הזמן ניתן היה לקיים
מסגרת חיים מסודרת ומשגשגת בשטח הישראלי כמו בשטח הירדני. אם המלך חוסיין לא
היה נעתר להפצרות המצרים ערב מלחמת ששת הימים המצב בשטח היה נשאר על כנו
עוד שנים רבות. כיום יהיה שוני מרכזי לעומת העבר. קווי שביתת הנשק נקבעו על פי
תוצאות ההתגוששות הצבאית באביב 8491, ובעת קביעת הקו לא חשב איש להפוך אותו
לקו גבול בינלאומי. לכן לא נעשתה כול בדיקה של הצרכים וקו הפרדה צבאי אקראי הפך
לקו גבול. ההצעה הנוכחית מגבשת בתוכה הסכם שלום מלא וסופי וקביעתו המדויקת
של הקו תעשה תוך כדי משא ומתן מקצועי טכני שיבטיח כי הקו שיקבע, אכן ייתן לכל
צד את מרבית שאיפותיו.
" טובה מחצית הכיכר מאפס לחם" אומר הפתגם האנגלי והגמרא, במסכת "בבא מציאה",
דנה ארוכות בתביעת שני צדדים לחפץ אחד ומגיעה למסקנה סופית כי יש לחלק את
החפץ לפי מפתח ברור.
